מאפיין 

חוזים עתידיים בבורסה (למשל, CME)

  חוזים סינטטיים (CFD)

מקום המסחר

נסחרים בבורסות מרכזיות ומפוקחות, כמו בורסת הסחורות של שיקגו (CME).

נסחרים מעבר לדלפק (OTC), ישירות מול הברוקר ולא בבורסה ציבורית.

רגולציה ושקיפות

נתונים לפיקוח הדוק של גופים רגולטוריים. המחירים שקופים ואחידים לכלל הסוחרים בבורסה.

בדרך כלל פחות מפוקחים. הברוקר משמש כצד הנגדי לעסקה, כך שקביעת המחיר והמרווח תלויה בו. רמת השקיפות יכולה להשתנות בין ברוקר לברוקר.

סטנדרטיזציה

חוזים סטנדרטיים לגבי כמות, איכות ותאריך פקיעה. אין אפשרות לשנות תנאים אלו.

גמישים יותר. הברוקר יכול להציע גדלי עסקה שונים וללא תאריך פקיעה קבוע (בדרך כלל). ניתן להחזיק פוזיציה לזמן בלתי מוגבל תמורת תשלום עמלות יומיות.

פקיעה וריבית

לכל חוזה יש תאריך פקיעה שנקבע מראש. לפני הפקיעה, סוחרים צריכים לסגור את הפוזיציה או "לגלגל" אותה לחוזה הבא, מה שעלול להיות כרוך בעלויות.

לרוב אין תאריך פקיעה. החזקת פוזיציה פתוחה למשך הלילה כרוכה בעמלות מימון יומיות (Overnight financing charges).

בעלות על נכס הבסיס

אינו מעניק בעלות על נכס הבסיס, אלא הוא מחייב קנייה או מכירה שלו בתאריך עתידי. למעשה, מעטים המקרים שבהם סוחר מגיע לפקיעה בפועל ונעשה משלוח פיזי של הסחורה.

אינו מעניק בעלות על נכס הבסיס. הרווח או ההפסד מחושבים מההפרש בין מחיר הפתיחה למחיר הסגירה.

עלויות ומרווחים

עלויות המסחר כוללות בעיקר עמלות ודמי בורסה, שלרוב נמוכים בטווח הארוך. המרווחים (ספרדים) בין הקנייה למכירה שקופים בבורסה.

עלויות המסחר כוללות בדרך כלל מרווח גבוה יותר מזה שבבורסה ועמלות מימון ליליות. אין דמי בורסה.

היקף מסחר ומינוף

דורש בדרך כלל הון התחלתי גדול יותר. המינוף נמוך יותר ומפוקח על ידי הבורסה.

דורש הון התחלתי נמוך יותר. הברוקרים מציעים לרוב מינוף גבוה, מה שמגדיל את הסיכון ואת הפוטנציאל לרווחים.